לטובתנו, כדאי לצמצם שיווק ורכישת מים בבקבוקי פלסטיק – חלק ב

הדרישה לביטול הזרמת מים מינרליים לחברת ‘מי עדן’

חברה מסחרית רוצה למכור מים בבקבוקים? שתמלא מים מהברז. את המים שנשאבים מהקרקע יש להפנות לנחלים ולאזרחים ולא לחברות מסחריות שמוכרות מים מינרליים בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים.

5 הכללים של הקיימוּת (5 R’s)

הנזקים הגדולים שגורם השימוש בפלסטיק (כמו שתיראו בהמשך) צריכים לגרום לנו להישמע ל-5 הכללים של הקיימות (5 R’s):

– Reflect –  חשוב אם נחוץ;
– Refuse – סרב (הפסק לצרוך);
– Reduce – הפחת (הקטן צריכה);
– Reuse – שימוש חוזר;
-Recycle – מחזר.

במקרה של בקבוקי פלסטיק עדיף להישמע לשלושת הכללים הראשונים – להפסיק או להקטין מאוד את צריכת המשקאות בבקבוקי פלסטיק.

שוק הבקבוקים הקטנים בישראל כולל כ-1 מיליארד בקבוקים בשנה. אחוז ההחזר של בקבוקים קטנים באמצעות רשתות השיווק עומד על כ-16% בלבד. בנוסף, בישראל נמכרים כ-760 מיליון בקבוקים “משפחתיים” (1.5 ליטר) עליהם לא חלה חובת איסוף. שיעור האיסוף הוולונטרי שלהם הוא כ-37% (מקור: ‘מי רוצה שנשלם יותר על בקבוק שתייה משפחתי‘, גלובס 11.7.2018, “כמה זה עולה לנו ומי מתנגד לחוק“, גלובס 18.7.2018).

‘מי עדן’ מודעת לנזקים שגורמים בקבוקי הפלסטיק

בדף ‘כדור נגד התחממות’ באתר האינטרנט של חברת ‘מי עדן’ כותבת החברה כי “החומרים הפלסטיים, שהם כ-35% מנפח האשפה, מתכלים לאט ופולטים גזים רעילים בזמן שריפתם. בקבוק פלסטיק, שכלול באשפה ומוטמן באדמה, יתפרק בה רק בעוד כ-1,000 שנה.” בדף ‘אחריות סביבתית’ באתר כותבת החברה: “כמקור טבעי וחיוני של מים ובריאות, מי עדן שואפת ופועלת לשפר את איכות החיים, לשמור על הסביבה, לתרום לקהילה, לקדם אורח חיים בריא, לכונן חברה בריאה ומאושרת יותר” (סוף ציטוט). לאור הנזקים שגורמים בקבוקי הפלסטיק שמכילים את המים שמשווקת החברה, אלו מילים ריקות, לטעמי. באותו עמוד מפנה החברה את תשומת ליבו של הקורא כי “כדי מי עדן עוברים מיחזור מלא. לכן כל כד שאתם שותים חוסך לטבע כ-13 בקבוקי פלסטיק 1.5 ליטר” (סוף ציטוט), משמע חברת ‘מי עדן’ מודעת לנזקים שגורם השימוש בבקבוקי פלסטיק.

פנייה לרשות המים בבקשה להפסיק את הפניית קידוח ‘עדן 1’ לחברת ‘מי עדן’

כמה ימים לפני שרשות המים אישרה לחברת ‘מי עדן’ לקבל את מי קידוח ‘עדן 1’ כחלופה למי הסלוקייה שהזדהמו (גלובס, כלכליסט) פרסמתי את הפוסט ‘העכברת – מנזקי ההתחממות הגלובלית, הבצורת, ושאיבת מי המעיינות‘. צריכת המים המבוקבקים גורמת לנזקים סביבתיים משמעותיים שיפורטו בהמשך, ולכן חשבתי שצריך למנף את הנזקים שנגרמו למטיילים ולתיירנים באזור כתוצאה ממחלת העכברת (בנוסף לנזקים שנגרמו לטבע) ולהאיר את עיניה של רשות המים בצורך לצמצם ואף להפסיק לחלוטין את הפניית מי קידוח ‘עדן 1’ לחברת ‘מי עדן’. במהלך חודש ספטמבר אף התגלו יתושים שנושאים את נגיף קדחת הנילוס המערבי, שגם הם נמצאים ליד מקורות מים עומדים, ומכאן שהדרישה הזו מקבלת משנה תוקף.

חברת ‘מי עדן’, כמו חברות אחרות המייצרות ומשווקות מים ומשקאות אחרים בבקבוקים ובאריזות חד-פעמיות היא חברה שכל שלב בתהליך הייצור שלה פוגע בסביבה ותורם להתחממות הגלובלית ולשינוי האקלים (ובכלל זה לבצורת). עכשיו, לאחר שמעיין הסלוקייה זוהם היא זוכה לקבל מ’מקורות’ מי תהום שיחליפו את המים המינרליים ששאבה מהסלוקייה. את ההחלטה הזו צריך לשנות.

חמש שנות בצורת

ביום בו פניתי לדובר רשות המים במטרה להבין מדוע מופנים מי קידוח ‘עדן 1’ לחברת ‘מי עדן’ במקום להפנותם לצרכנים אחרים, פורסמו שתי ידיעות באתר ‘דה מרקר’ אשר מעלות תהיות לגבי ההחלטה להפנות מים למפעל שאורז מים בבקבוקי פלסטיק שגורם לקיטון ביכולת להזרים מים לנחלים ו/או לעשות בהם שימוש ראוי יותר מלהזרימם לחברה מסחרית שתמכור אותם במחיר גבוה מאוד ובבקבוקים שיפגעו בסביבה:
1. רשות המים: “צפויה שנת בצורת שישית ברציפות ב-2019, נערכים להקצאות” (דה מרקר).
2. הבצורת מחייבת פרויקטים במיליארדי שקלים – והמים עשויים להתייקר (דה מרקר).

השאלות שהפניתי לדובר רשות המים:

1. מיהו הגורם שמאשר בעת הזו לחברת מקורות להפנות את מי הקידוח לחברה פרטית שכל אחד משלבי הייצור וההפצה של מוצריה מזיקים לסביבה? [“בעת הזו” = לאחר חמש שנות בצורת (ובציפייה לשנת בצורת שישית) ולאחר נזקים כלכליים אדירים שנוצרו כתוצאה מהתפרצות מחלת העכברת שנובעת מהיעדר זרימת מים בנחלים, ובכלל זה בנחל הסלוקייה].
2. באיזה פרוטוקול ומסמכים של רשות המים ו/או של חברת ‘מקורות’ ניתן למצוא את הסיבות והמניעים שהביאו להחלטה זו?
3. מיהו הגורם שמוסמך להפוך את ההחלטה על פיה ולבטל את הפניית מי קידוח למפעל למילוי בקבוקי מים כדי שניתן יהיה להפנותם לצרכנים ראויים יותר?

תשובת אורי שור, דובר רשות המים היתה: “בשל רצף של 5 שנות בצורת רצופות, מצב מקורות המים הטבעיים במדינה אכן במצב קשה מאוד. יחד עם זאת, מדינה לא יכולה בלי תעשייה, וחברות המים המינרליים הינם חלק מהתעשייה. אם מסיבה זו או אחרת חברת מי עדן תסגור את המפעל, ובשל מצוקת מקומות העבודה באזור יקימו במקומה מפעל אחר, הרי שגם הוא יקבל מים לטובת הליכי הייצור שלו, ומקורות המים שלו יהיה בסבירות גבוהה אותם מקורות מים, שכן, אלו מקורות המים באזור. ולידיעה, יש חברות הזקוקות לטובת תהליכי הייצור שלהם ליותר מים מכל חברות המים המינרליים גם יחד. כיום, מחיר המים לתעשייה זהה למחיר המים לבית, כך שהתעשייה משלמת מחיר מלא על המים, וכאמור, אספקת המים מגיעה ממקור מים סמוך, בהתאם כמובן לשיקולים הידרולוגיים. החברות השונות מקבלות את המים מספק המים שבאזורם ומתנהלות מולם. מי שקובע את הגדרת המים כ”מים מינרליים” או “מים עם מינרליים” וכד’ הוא משרד הבריאות. כולי תקווה שרמת האכפתיות והמודעות הסביבתית שאתה מגלה “תדביק” רבים וטובים ותשפר את סביבתנו ואת החיים בו.” (סוף ציטוט תשובת דובר רשות המים).

פנייה שניה לדובר רשות המים

מכיוון שלדעתי הנזקים שמפעל ‘מי עדן’ גורם לסביבה ולאדם הם “נזקים נטו”, ללא ערך מוסף (מעבר לנוחות השימוש בבקבוקי הפלסטיק החד פעמיים) ומכיוון שלא קיבלתי תשובות לשאלתי השנייה והשלישית ביקשתי מדובר רשות המים להשיב לשאלות הנוספות אליהן הוא לא התייחס בהזכירי לו שרשות המים הינה גוף שכפוף לחוק חופש המידע. בנוסף, החלטתי להציג בפוסט הזה (בהמשך הפוסט) חלק מהנזקים הנגרמים כתוצאה מצריכת מים מבוקבקים ולהעביר את הפוסט אליו ואל בעלי תפקידים רלבנטיים נוספים.

פנייה שלישית לרשות המים – לגיורא שחם מנהל הרשות

לאחר שלא נעניתי, פניתי לגיורא שחם, מנהל רשות המים, וביקשתי שלאור הנזקים הסביבתיים שמקורם במפעלי המים המבוקבקים (המוסברים בפוסט זה), ימנע את חידוש האישור להפניית קידוח עדן 1 לחברת ‘מי עדן’, אישור שלמיטב ידיעתי ניתן לשישה חודשים בלבד.

תשובתו של הדובר לפנייה זו היתה: “מטרתה העיקרית של רשות המים היא לאפשר שירותי מים וביוב באיכות ובאמינות מירבית באופן יעיל תוך הגדלת הרווחה בת הקיימא של תושבי מדינת ישראל. לא ברורה לי הטענה ל- “צרכנים ראויים יותר”. ככל שמפעל/חברה/צרכן זקוק למים לטובת צרכיו ו/או פעילותו החוקית והלגיטימית ומצב משק המים מאפשר זאת – יסופקו השירותים, בהתאם לחוק ולכללים (אגב – חברות המים המינרליים מוגדרות ע”י המדינה כמפעלים חיוניים). אספקת המים ממעיין קצרין (סלוקיה, קצביה) לישוב קצרין ולמפעל מי עדן החלה בשנות השמונים. בקשה לקבלת מים מהקידוח שמספק היום את המים למפעל הוגשה על ידי המפעל לפני כעשרים שנה, וקידוח זה סיפק מים למפעל מתחילת שנות האלפיים. בתחילה שימשו המים את צרכי המפעל עצמו ולא אושרו ע”י משרד הבריאות כמים מינרליים.” סוף תשובתו של דובר רשות המים.

פנייה רביעית לגיורא שחם, מנכ”ל רשות המים

“מתשובתו של דובר רשות המים עולה כי אתם ממשיכים להזרים מים לחברת ‘מי עדן’ כיוון שהוא מוגדר כ’מפעל חיוני’. בהנחה שהדבר נכון, הגדרתו כ’מפעל חיוני’ נעשתה על פי ‘חוק שירות עבודה בשעת חירום – תשכ”ז 1967’ עליו חתומים לוי אשכול ראש הממשלה, יגאל אלון שר העבודה, וזלמן שזר נשיא המדינה.

רשימת המפעלים החיוניים הינה ככל הנראה רשימה חסוייה, אבל הצלחתי לאתר מפעל נוסף שהוכרז כ’מפעל חיוני’. מצאתי שבשנת 2003 הוכרז מפעל ‘במבה’ כמפעל חיוני (קישור לידיעה בנספח). אני משוכנע שעצם הכרזתו של מפעל ‘במבה’ כ’מפעל חיוני’ לא אמורה לשמש כרשיון לחברת אוסם לזהם את הסביבה.

גם אם חברות המים המינרליים הוכרזו כ’מפעל חיוני’, אין המשמעות היא שהם קיבלו רשיון לכל החיים לזהם את הסביבה ולהזיק לאדם. גם אם נדרשת הספקה של בקבוקי מים לתקופה מסויימת בעיתות חירום, אין הדבר מצדיק תמיכה ללא התנייה בהמשך שאיבת המים וייצור בקבוקי המים החד פעמיים בכמות שמיוצרת כיום כדי לספק את “דרישת השוק” למוצר שנזקיו גדולים (כמוסבר בהמשך הפוסט). אם מתברר שפעילותם בייצור המוצר ואריזתו מזיקה לסביבה ולאדם, הרי שאתם יכולים להשתמש בסמכותכם כרשות המים ולהקטין את כמות המים המוזרמת אליהם.

עוד ציין הדובר בתשובתו שהספקת המים למפעלים תלוייה במצב משק המים. ובכן, אפילו לפי הקמפיין שלכם מצב משק המים לא משהו, משמע אולי כדאי לחשוב מחדש על כמות המים שאתם מאפשרים למפעלי המים המינרליים לקבל (גם אם הם מוכרזים כ’מפעלים חיוניים’).

קראתי ששר האנרגיה מעוניין שחלק מהסמכויות שלכם יועברו למשרדו. אני חושב שרשות המים צריכה להיות רשות עצמאית ולכן בשלב זה אינני פונה אליו כבעל עניין. הוא עוד עשוי לעוט על זה ולנצל זאת לצרכיו. את השר הנוכחי להגנת הסביבה מעניינים כרגע דברים אחרים. השר ארדן בהיותו השר להגנת הסביבה התבטא בחריפות כנגד השימוש במים מבוקבקים.

הדבר הנכון לעשותו בשלב זה הוא לצמצם באופן משמעותי את המים המוזרמים מקידוח עדן 1 לחברת מי עדן ולתקשר זאת לציבור כסימן למשבר אמיתי. לא ייתכן שאתם מבקשים מהציבור לחסוך במי מקלחת ובאותה עת מזרימים מים לחברה מסחרית שמוכרת אותם במחירים הגבוהים פי כמה מאות ממחיר מי ברז לצריכה ביתית, ובשלבי הייצור של המוצר ושל אריזתו (בקבוקי הפלסטיק החד פעמיים) גורמת לנזקים סביבתיים לסביבה היבשתית, לסביבה הימית, ובסופו של יום, נזקים בריאותיים לאדם (האם ידעת שאתה אוכל חלקיקי “מיקרו פלסטיק”?).

אם טרם קראת, מציע לך לקרוא את הפוסט “לטובתנו, כדאי לצמצם שיווק ורכישת מים בבקבוקי פלסטיק“. אולי תשכיל להבין שחבל לנצל את ‘חוק שירות עבודה בשעת חירום – תשכ”ז 1967’ כאישור לנזקים סביבתיים שהמחיר שלהם (“עלויות חיצוניות”) ייגבה ממני ומילדי, ממך, מילדיך ומנכדיך.

דובר רשות המים ציין בתשובתו האחרונה ש”מטרתה העיקרית של רשות המים היא לאפשר שירותי מים וביוב באיכות ובאמינות מירבית באופן יעיל תוך הגדלת הרווחה בת הקיימא של תושבי מדינת ישראל.” בעוד מספר חודשים, כאשר יגיע המועד בו אתם צריכים להאריך את תוקף האישור הזמני שנתתם להפניית מי קידוח עדן 1 לחברת מי עדן, אני מקווה שלמערכת השיקולים שלך תוסיף את השיקול הזה גם במחיר סכסוך עם חברה מסחרית שאותה ממש לא מעניינת “הגדלת הרווחה בת הקיימא של תושבי מדינת ישראל”. סוף ציטוט.

תגובת דובר רשות המים: “ברור כי לא נספק מים לפעילות האסורה על פי החוק. פעילות חברות המים המינרליים ושיווקם (כמו גם משקאות ממותקים ועוד) אינם אסורים על פי החוק ועל כן אין מניעה לספק להם מים.”

פנייה חמישית לדובר רשות המים

אני לא טוען שפעילות חברות המים המינרליים מנוגדת לחוק. מה שאני טוען הוא שאתם לא צריכים לספק להם מים מינרליים. שישתמשו, במטותא, במי ברז וימכרו אותם. בכך הם יאבדו את היתרון השיווקי שאתם מספקים להם. המים כבר לא יהיו מים מינרליים, ומכאן שהביקוש למוצר שלהם יקטן. לצורך כך אתם לא צריכים לעשות דבר למעט לקבל החלטה שלא להאריך להם את הספקת המים המינרליים שאתם שואבים עבורם ממעמקי האדמה. ככה פשוט. החלטה זו לא מנוגדת להכרזה שלהם כ”מפעל חיוני”. ה”מפעל החיוני” יכול לספק מי ברז בבקבוקים. החוק על פיו ‘מי עדן’ הוכרז כ”מפעל חיוני” לא מחייב את רשות המים לספק לחברות המים מים מינרליים.

יתרון שיווקי נוסף שיש לחברות המים המינרליים הוא העובדה שהם מקבלים מים שמכילים מגנזיום ואילו כלל הציבור מקבל מים מותפלים שאינם מכילים מגנזיום. גם לקוּנה זו צריכה להיות מתוקנת על ידיכם (ואני מבין שאין מקור תקציבי לכך), כיוון שהיעדר מגנזיום במי השתיה מהווה סיכון בריאותי שחברות המים המינרליים מנצלות לטובתן עד תום.

החלטה שלכם שלא להאריך את הפניית מי קידוח ‘עדן 1’ לחברת מי עדן תהיה החלטה צודקת, נכונה, שאיננה מנוגדת לחוק, ומשרתת את כלל האוכלוסיה בניגוד למצב הנוכחי בו המשך הפניית המים המינרליים למספר קטן של חברות עסקיות פוגע בציבור הן בהיבט השימוש במים והן בהיבט הנזקים החיצוניים שנגרמים מייצור ושימוש בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים.

אני מקווה שאני מצליח להעביר לכם את ההגיון הפשוט שמוליך אותי. ההגיון הזה צריך להוביל אתכם לקבל את ההחלטה הנכונה ולבטל את האישור הזמני להזרמת מי קידוח עדן 1 לחברת מי עדן.

תשובת דובר רשות המים: “הפניות החוזרות על ידך בנוגע לשימוש בבקבוקים מצביעות על עמדה אידיאולוגית, שהנך מחזיק בה בנוגע לשימוש במים מינרליים מבוקבקים. רשות המים אינה הגורם המוסמך לגבש מדיניות ממשלתית בנושא זה ועל כן גם אינה יכולה, במסגרת הסמכויות המוקנות לה בחוק, לתמרץ את הפסקת השימוש בבקבוקים או לעודד שימוש כזה. אנו נמשיך לפעול בנושא ניהול משק המים והביוב על פי הסמכויות המוקנות לנו בדין. בכך מסתיים טיפולנו בפנייתך בנושא זה.” סוף תשובת דובר רשות המים.

מועצת רשות המים לא פרסמה באתר האינטרנט את הפרוטוקולים משנת 2018

נכון לתאריך 7.6.2019, הפרוטוקול האחרון מדיוני מועצת רשות המים אשר מוצג באתר האינטרנט של רשות המים הינו של דיון מס’ 169 מיום 18.1.2018. פרוטוקולים שנערכו בשנת 2017 ו-2016 מופיעים באתר, אולם מסיבה לא ברורה הפרוטוקולים משנת 2018 לא עלו לאתר והם אינם זמינים לציבור הרחב.

נדרש דיון מחודש בהיתר שניתן ע”י רשות המים להפנות קידוח מים לחברת ‘מי עדן’

רשות המים לא התבקשה לאמץ עמדה אידיאולוגית. רשות המים התבקשה לא להעדיף את האינטרס הצר של גורם מסחרי על פני האינטרס הציבורי. את הסיפור של “מפעל חיוני” אני לא קונה. מים הם מוצר חיוני. מים מינרליים הם לא. קיוויתי שברשות המים יידעו לקבל החלטה פנימית אולם לאור התכתובת דלעיל נראה שתידרש התערבות של גורם חיצוני שייאלץ אותם להפסיק את הזרמת המים המינרליים למפעל ‘מי עדן’ (ולמפעלי המים המינרליים האחרים).

לדעתי נדרש דיון מחודש בהיתר שניתן לחברת ‘מקורות’ להפנות מים מקידוח ‘עדן 1’ לחברת ‘מי עדן’. ההגנה שרשות המים מעניקה למפעל ‘מי עדן’ בתקופה זו, לאחר שנת בצורת חמישית ברצף עם צפי לשנת בצורת נוספת ראויה לבדיקה ולדיון מחדש. הביקורת כנגד הפניית מים למפעל אינה חדשה, כפי שהצגתי בפוסט הקודם, אולם התפרצות מחלת העכברת, שהינה אחד התוצרים של הבצורת ומניעת מי מעיינות מהנחלים הינה ארוע משמעותי שצריך לגרום לרשות המים ול’מקורות’ לעצור ולחשוב פעם נוספת.

דובר רשות המים בחר להתמקד בשאיבת מים אבל עיקר הנזקים נובעים בגלל “עלויות חיצוניות” שנובעות משלל הפעילויות של המפעל המיותר הזה. עלויות חיצוניות אלו, בהן נושאת כל האוכלוסייה שלא בטובתה, כלל אינן מגולמות במחיר המים שחברת ‘מקורות’ מוכרת בכפוף לאישור רשות המים לחברת ‘מי עדן’ (ולמפעלים דומים). לא ברורה הגדרת חברות המים המינרליים כ”מפעלים חיוניים”, וככל שהם מוגדרים ככאלה, אפשר לקבוע תפוקה נדרשת למאגר בקבוקי מים לחרום מבלי לספק את הביקוש השוטף, שהוא זה שגורם לזיהום. לכן, לטעמי, אם רשות המים תמנע מחברת ‘מי עדן’ את מי קידוח ‘עדן 1’ או תתנה זאת בהקטנה משמעותית של שיווק מים בבקבוקים, המפעל יקטין את הנזקים שהוא גורם לסביבה ולאדם, שאינם מחוייבי המציאות.

פנייה לגורמים נוספים שעשויים לאלץ את רשות המים לשנות את החלטתה

סירובה של רשות המים לשנות את החלטתה ולהמשיך להזרים מים מינרליים לחברת ‘מי עדן’ מקידוח ‘עדן 1’ אינו סוף פסוק. יש בכוונתי לפנות לגורמים נוספים, בתקווה שהרשות תיאלץ בסופו של יום לשנות את החלטתה ולהפנות את המים מהקידוח לצרכנים ראויים יותר, בין אם יהיו אלו נחלי הצפון או מערכת מי השתייה לצרכנים פרטיים.