2011: פנייה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולמשרד התחבורה

את דברי בדיון בועדת הכלכלה של הכנסת (ועדת משנה למאבק בתאונות דרכים) בנושא ‘מניעת היפגעות של רוכבי אופניים, קורקינטים ואופניים חשמליים’ שנערך ב-6/1/2014 פתחתי כך: “האמת שבמידה מסוימת אני מרגיש שהדיון הזה היה מתייתר אם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הייתה עושה את תפקידה נאמנה, דבר שהיא לא עשתה בשנים האחרונות. לפני שנתיים וחצי, ב-22 בספטמבר 2011, שלחתי מכתב לרון, למנכ”ל הרשות, והעליתי בפניו את הבעיה שבגללה התכנסנו היום. הסיבה המרכזית לשליחת המכתב הייתה…שזיהיתי את הבעיה שעומדת לפתחנו – גידול בכמות האופניים החשמליים הלא חוקיים, אלה שרוכבים מהר, מעל 25 קמ”ש. הם מעדיפים לרכוב על שבילי האופניים ועל המדרכות. אם תהיינה תאונות של אופניים רגילים מול כלים כבדים ומהירים, אזי כלל ה-“Safety in Numbers (הבטיחות שנובעת מהכמות) שהוא נכון בעולם לא יהיה קיים בישראל ואז כמות רוכבי האופניים תלך ותקטן. אותו דבר לגבי הפגיעה בהולכי הרגל. בעצם, הנחתי בפניו לפני שנתיים וחצי בעיה, ובאחד המיילים כתבתי לו: זה אקדח ששמו במערכה הראשונה והוא יירה במערכה הרביעית. אנחנו עדיין לא במערכה הרביעית כי עדיין אין הרבה הרוגים אבל אנחנו הולכים לכיוון הזה.

הצעתי אז שני דברים. האחד, כיוון שהבעיה עוד לא הייתה חמורה (כאשר פניתי לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולמשרד התחבורה) – בואו נעשה שולחן עגול של כל הגורמים הרלוונטיים, כל שרשרת המזון שרלוונטית לאופניים החשמליים. זה צריך להיות המכס, צריך להיות הורים – אותם הורים חסרי אחריות שקונים כלי משחית לילדים שלהם בגלל שזה מה שמגיעים אתו לבית-ספר, מנהלי בתי-ספר, מערכת החינוך, היבואנים, המשטרה… כדי לבחון מה כדאי לעשות, כל אחד. מה המכס צריך לעשות, מה ההורים צריכים לעשות, וכו’ וכו’, מה המשטרה צריכה לעשות. זה לא רק אכיפה. זה אכיפה וחינוך, זה סיפור מורכב אבל שאפשר להתמודד אתו, וליצור פתרון.

יחד עם זה, מכיוון שהיום החקיקה אומרת בעצם, איפה שאין שביל אופניים – עם אופניים רגילים אתה צריך לרכוב על הכביש, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות גם כאן איזושהי חשיבה, ובניגוד לחלק מהדוברים לא לזרוק אותם לכביש. להשאיר אותם על המדרכה עד שתהיה חקיקה חדשה” סוף ציטוט מדברי בכנסת בשנת 2014.

2018: דוח מבקר המדינה בנושא האופניים החשמליים

בחודש מאי 2018 פירסם מבקר המדינה דוח ביקורת בנושא הסדרת השימוש באופניים ובכלים דו-גלגליים חשמליים במרחב העירוני. לי אין ספק שאם הגורמים הרלבנטיים בפניהם התרעתי כבר בשנת 2011 על התופעה שהיתה אז בחיתוליה, היו מכנסים כבר אז ‘שולחן עגול’ של כל הגורמים הרלבנטיים כפי שהצעתי אז, לא היינו נדרשים לדוח ביקורת כל כך חמור שמצביע על אוזלת ידם של גורמים כה רבים.
ב-13/6/2018 השתתפתי בדיון על דוח מבקר המדינה בנושא מחדל האופניים החשמליים בועדה לביקורת המדינה בראשותה של ח”כ שלי יחימוביץ’ (סדר יום, פרוטוקול, ושידור דיוני הועדה).

אופניים חשמליים תקניים – אופניים בעלי מנוע עזר חשמלי (Pedelecs)

מהם אופניים חשמליים חוקיים (אופניים בעלי מנוע עזר)? הספק מנוע עד 250 וואט; מהירות עד 25 קמ”ש; תחילת נסיעה בלחיצה על מצערת (מנוע מתנתק במהירות 6 קמ”ש), הפעלת המנוע מחייבת דיווש למעט בתחילת הנסיעה כאמור (מנוע מתנתק במהירות 25 קמ”ש). התקן האירופאי של האופניים בעלי מנוע עזר חשמלי אליו הותאם התקן האירופי מכונים Pedelecs, בניגוד לאופניים חשמליים מסוג e-Bikes (האסורים ליבוא ולשימוש בישראל) שההספק והמהירות שלהם גדולים יותר, אך במקביל ללים עליהם כללי רכיבה, רישום, וביטוח אחרים.

גם בהיעדר מכשיר מדידה (ובאמצעות צפייה בלבד) ניתן להבדיל בקלות בין אופניים חשמליים חוקיים (Pedelecs) לבין אופניים חשמליים לא חוקיים – הרוכב אינו מדווש? האופניים החשמליים אינם חוקיים? האופניים נוסעים במהירות רבה מאוד? הספק המנוע גבוה מהמותר או שהבקר החשמלי נותק.

חשוב לציין כהקדמה שמרבית האופניים החשמליים שאנחנו רואים ברחובות הם קטנועים חשמליים דה פקטו (e-Bikes) שהחוק כלל אינו מתיר את נסיעתם במדינת ישראל. הכאוס נוצר בגלל הקטנועים החשמליים הלא חוקיים ולא בגלל האופניים החשמליים החוקיים.

מקורו של הכאוס במקבלי ההחלטות שלא זיהו את הבעיה כשעוד היתה קטנה. הקטנועים האלו, כל עוד היבוא שלהם אסור וכללי הרכיבה, הרישוי והביטוח שלהם לא הוסדרו בחוק ובתקנות, מסכנים את כל משתמשי הדרך ולכן על גורמי האכיפה לאתר אותם ולגרוט את הכלים האלה, לצד עידוד השימוש באופניים ‘רגילים’ ובאופניים בעלי מנוע עזר חשמלי חוקיים (Pedelecs).

בנוסף, בכל מקום בו אין שביל אופניים יש לאפשר לרוכבי אופניים לרכב על המדרכה כיוון שהורדת רוכבי אופניים לכביש מסכנת אותם בשל הפרש המהירות מול רכב מנועי אחר. זהו נושא המצוי במחלוקת, ואפילו במהלך הדיון בועדה לביקורת המדינה הובעו דעות לכאן ולכאן.

ראו גם: ‘חוק האופניים החדש מסכן חיים ופוגע בתחבורת האופניים‘:

רשימת האשמים במחדל האופניים החשמליים:

ילדים ומבוגרים שנוסעים על אופניים חשמליים לא חוקיים (קטנועים חשמליים דה פקטו)

האשם העיקרי רובץ על אנשים שרכשו כלי תחבורה שאינו חוקי או שרכשו כלי חוקי וביצעו שינויים במנגנון הבקרה החשמלית כך שמהירות האופניים גבוהה מהמותר (הפכו Pedelecs חוקי ל-e-Bikes לא חוקי). ביטול הצורך לדווש לצורך הפעלת המנוע החשמלי מאפשר לחלקם להניח את הרגליים על השילדה, ובכך גדלה הסבירות לאובדן שיווי משקל. היעדר ההכרח לדווש מאפשר להם לעסוק בעיסוקים אחרים שמסבים את תשומת ליבם מהדרך, לדוגמה לסמס או לדבר בטלפון הסלולרי.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (בשנת 2011)

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים קיבלה ממני בקשות חוזרות ונשנות, החל מפניה בחודש 9/2011 לרון מוסקוביץ מנכ”ל הרשות בזו הלשון: “…כמי שעמל רבות כדי לשנות את חוק הקסדה, בין השאר במטרה להוריד חסם ולהעביר אנשים מכלי רכב מנועיים לשימוש באופניים, לקחתי על עצמי לטפל בבעייה הבטיחותית שמעלה השימוש באופניים החשמליים ובקורקינטים החשמליים שאינם עומדים בתקנות, ואני מבקש שניצור יחד “שולחן עגול” שיכלול את הרשות לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה, משטרה, רשויות עירוניות, וכד’ במטרה לטפל בבעיה כשהיא עדיין בחיתוליה, אחרת נספור פצועים והרוגים, ועל כלל ה-“Safety in Numbers” נוכל רק לחלום.

בנוסף, יש לשנות את ההנחיות לגופים הרלבנטיים כדי שתאונות בהן נפגע רוכב אופניים חשמליים תסווגנה באופן מתאים (שינויים במערכות הדיווח והרישום במשטרה, במרכז הלאומי לחקר טראומה, ובלמ”ס). מבחינתי תאונה כזו צריך לסווג כתאונת קטנוע והנפגע הינו רוכב קטנוע.

“שולחן עגול” צריך שיכלול את כל הרשויות והגורמים הרלבנטיים. יש לזהות את שרשרת ההספקה בתחום (מכון התקנים, מכס, יבואנים, סוחרים, מתקינים, משתמשים), ולבצע פעילויות שונות מול כל שחקן במטרה להסביר ולאכוף את התקנות שהוגדרו על ידי משרד התחבורה. מה דעתך? האם ברצונך “להרים את הכפפה” וליזום מהלך כזה?

תשובת מנהלת תחום חקיקה, פניות וציבור בכנסת בתאריך 15/3/2012 (לאחר תכתובת): “הנושא הועבר לידיעת הגורמים המקצועיים הרלוונטיים ברשות. כרגע הנושא לא נמצא בתוכנית העבודה, אך הצעתך תילקח בחשבון, ככל שימצאו לנכון לעשות זאת. לעניין נתוני תאונות הדרכים שביקשת, הנושא הועבר לגב’ רינת צאיג מנהלת תחום מידע ברשות שתבחן את פנייתך.
אנו מודים לך על פעילותך המבורכת להגברת הבטיחות בכבישי ישראל.”

בכתבה שפורסמה בעיתון דה מרקר בתאריך 7/3/2013 הובאו שני ציטוטים בשמו של שי סופר, המדען הראשי דאז של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: ציטוט 1: “האופניים החשמליים לא יותר מסוכנים מרגילים, כי מנוע העזר החשמלי מפסיק את פעולתו עם הפסקת הדיווש”. ציטוט 2: “כלים אלה צריכים לזכות בעתיד לשבילים ייעודיים, שבהם תוגבל מהירות הנסיעה ל–40 קמ”ש”.

פנייתי לשי סופר (המדען הראשי של הרלב”ד דאז) ולמרב מיכאלי (מנהלת תחום חקיקה פניות הציבור וכנסת דאז לבירור העניין (מיום 9/3/2013) לא נענתה.

משרד התחבורה

באותה עת (2011) גיליתי שמשרד התחבורה לא טרח להאריך תוקפן של תקנות זמניות לאופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים. לפיכך, במקביל לפנייה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, פניתי למשרד התחבורה, שגרר רגליים במשך שנים עד שקבע בשנת 2014 תקן ישראלי לאופניים חשמליים, זהה לתקן האירופי. עוד מספר שנים חלפו עד שאושר תקן לקורקינטים חשמליים. אלו היו שנים מבוזבזות בהן משרד התחבורה היה צריך להפעיל את סמכויותיו ולמנוע מאופניים חשמליים לנוע בדרכים. נציין שאותו שי סופר שבהיותו המדען הראשי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שטען ש”האופניים החשמליים לא יותר מסוכנים מרגילים, כי מנוע העזר החשמלי מפסיק את פעולתו עם הפסקת הדיווש” משמש היום כמדען הראשי של משרד התחבורה.

משרד התחבורה לא פעל כדי כדי לעודד רשויות עירוניות לסלול בתחומן רשת שבילי אופניים. המשרד מתהדר בעובדה שבכל אחת מהשנים האחרונות הקצה עשרות מיליוני שקלים לרשויות עירוניות כסיוע לסלילת שבילי אופניים, אבל העיריות ניצלו חלק קטן מהתקציב הזה. אם משרד התחבורה סימן את קידום תחבורת האופניים כמטרה, הוא צריך להגדיל את התקציבים שהוקצו לסלילת שבילי אופניים ברשויות באופן משמעותי, ולגרום לכך שהרשויות העירוניות יגישו תכניות אב לשבילי אופניים ויבצעו אותן.

משרד הכלכלה והתעשייה (משרד התמ”ת לשעבר)

משרד הכלכלה לא פעל לאיתור ותפיסת אופניים חשמליים לא חוקיים בחנויות אופניים ובבתי עסק בהם מבצעים “שיפצור” למערכת ההנעה החשמלית (כאלו שהופכים Pedelecs חוקיים ל-e-Bikes לא חוקיים). מספר הפשיטות שנעשו על חנויות אופניים היה נמוך מאוד, כך שלא נוצרה כל הרתעה כנגד העבריינים שמכרו אופניים לא חשמליים ו/או ביצעו “שידרוגים” שהפכו אופניים חשמליים חוקיים לקטנועים חשמליים דה-פקטו.

מכון התקנים

לא ברור מדוע כתיבת התקן הישראלי לאופניים חשמליים נמשכה כמעט שלוש שנים אף שהתקן הישראלי (ת”י 15194) זהה לתקן האירופאי (EN 15194) למעט תוספת בדמותה של מדבקה על השילדה. לא ברור מדוע כתיבת תקן לקורקינטים חשמליים ארכה שנתיים; תקן שאושר רק בשנת 2016.

ועדת הכלכלה של הכנסת

ועדת הכלכלה של הכנסת, אף שהיתה גורם מדרבן לאישור תקנות אופניים חשמליים איפשרה למשרד התחבורה “לגרור רגליים” ולא קצבה זמנים קצרים לפרסום תקן לאופניים חשמליים. מכיוון שהתקן הישראלי הינו העתק של התקן האירופי, כל שנדרש היה לתרגם ולאשר אותו.

לאחר שהתבררה עוצמת הכאוס ואי הסדר שנוצר בזמן שהמחוקקים איפשרו את דחיית התקנות, ומכיוון שהמשטרה סירבה לאכוף את התקנות עקב מחסור בכח אדם, הועדה חוקקה חוק נוסף (‘חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע”ו-2016‘)  שאיפשר לפקחים עירוניים לאכוף את התקנות, אולם הועדה נכנעה ללחץ הרשויות העירוניות שלא סללו שבילי אופניים בשטחן, וחייבה את רוכבי האופניים לסכן את חייהם ולרכב על הכביש. תוצאה שנבעה ממחדליהן של הרשויות (הממשלתיות והעירוניות).

ועדת הכלכלה של הכנסת, במקום לחוקק חוק שאוסר רכיבה של כל סוגי האופניים על המדרכה (בלחץ הרשויות העירוניות שלא סללו שבילי אופניים) היתה צריכה לדרוש ממשרד התחבורה ומהרשויות המקומיות לסלול שבילי אופניים ובתקופת ביניים לאפשר לרוכבי אופניים רגילים וחשמליים תקניים (Pedelecs) לרכב על המדרכה, במגבלות שיאפשרו לשמור על בטיחותם של הולכי הרגל, במקביל לדרישה לאכוף איסור רכיבה על אופניים חשמליים לא תקניים (e-Bikes).

הרשויות העירוניות

רשויות מקומיות כמעט שאינן סוללות שבילי אופניים לצרכי תחבורה למרות שסלילת שבילי אופניים הכרחית לקידום תחבורת האופניים בישראל. חלק מהרשויות המקומיות קונסות רוכבי אופניים שרוכבים על המדרכה מחשש לחייהם אבל אינן מנסות להילחם בתופעת האופניים החשמליים הלא חוקיים (e-Bikes).

איסור הרכיבה על מדרכה, במקומות בהם אין שביל אופניים מסודר, נעשה בלחץ הרשויות העירוניות החזקות בישראל אף שבעבר משטרת ישראל לא אכפה איסור זה בידיעה שהורדת רוכבי האופניים לכביש תסכן את חייהם. איסור רכיבה על המדרכה (לאופניים רגילים ולאופניים חשמליים חוקיים ותקניים – Pedelecs) היה סביר אם היתה בנמצא רשת שבילי אופניים בטוחה עליה ניתן היה לרכב. בהיעדר רשת כזו, איסור זה הינו הדרך הקלה אך השגוייה להילחם בכאוס שנוצר. ראו לדוגמה: כפר סבא: קמפיין להורדת אופניים לכביש בעיר שאין בה (כמעט) שבילי אופניים וגם: הבטחת בחירות שלא מומשה: זאב בילסקי (רעננה): “נשאף לייצר רשת שבילי אופניים”.

משטרת ישראל

האכיפה שמבצעת המשטרה נעשית במוקדים מסויימים שנועדו לשרת יחסי ציבור (כיכר הבימה ואבן גבירול כדוגמה) והיא אינה אפקטיבית. משטרת ישראל לא מנסה לזהות אופניים חשמליים לא חוקיים במטרה לתפוס ולגרוט אותם. מבדיקה שביצעתי מול המשטרה, בחקירת תאונות שמעורבים בהן אופניים חשמליים, המשטרה אינה בוחנת את ההיבטים הטכניים של האופניים החשמליים במטרה להתחקות אחר הגורמים האחראים לתאונה ואין בידי המשטרה נתונים אודות מעורבות אופניים לא תקניים המעורבים בתאונות (אם כי נציגת המשטרה שהשתתפה בדיון בועדה לביקורת המדינה טענה שניתנו 500 דוחות לרוכבי אופניים חשמליים לא תקניים. נקודה אותה יש בכוונתי לברר מולה). אם רשויות האכיפה (משטרה ועיריות) היו פועלות להפסקת השימוש באופניים לא חוקיים, הבעייה היתה מצטמצמת מאוד וניתן היה לטפל בה באמצעות חינוך ואכיפה נקודתיים.

המשטרה שינתה את עמדתה בקשר לרכיבת אופניים על מדרכות. עמדת המשטרה בעבר היתה שכדי למנוע סיכון חיי הרוכבים יש להתיר לרוכבי אופניים לרכב על המדרכה. המשטרה שינתה את עמדתה, ככל הנראה בלחץ הרשויות שלא סללו שבילי אופנים מופרדים, ועתה היא תומכת ברכיבה על הכביש כאשר אין בסמוך שביל אופניים במקום להשמיע את קולה ולדרוש מהרשויות המקומיות לסלול שבילי אופניים.

פרקליטות מחוז תל אביב פלילי

עודכן בתאריך 25.9.2019 – הפרקליטות החליטה לסגור את התיק נגד הנער בן ה-17 שנחשד בגרימת מותו ברשלנות של ארי נשר ז”ל. בהודעת פרקליטות מחוז תל אביב נאמר כי ההחלטה התקבלה לאחר שקילת מכלול רחב של היבטים ושיקולים הנוגעים לאירוע, חלקם קשורים ליכולת להוכיח את יסודות העבירה וחלקם שיקולים הנוגעים לגילו ולנסיבותיו האישיות של הקטין וחוות דעת שירות המבחן שניתנה בעניינו. לידיעה באתר מאקו, לידיעה באתר ynet.

פניותיי לפרקליטות מחוז תל אביב פלילי בבקשה לבדוק אם האופניים שודרגו באופן בלתי חוקי (ולפיכך הפכו לקטנוע חשמלי בלתי חוקי) לא נענו בתואנה שהם לא מוסרים מידע הנוגע להליכים פליליים תלויים ועומדים, לרבות הליכי שימוע, למי שאינם צדדים לתיק.

הפרקליטות יכולה היתה לנצל את מותו של ארי נשר ז”ל בתאונת אופניים חשמליים, ואת ההד הציבורי שהתאונה הזו גרמה, כדי לברר סוגיה זו באמצעות חוקרי משטרת ישראל (שגם מהם לא הצלחתי להוציא מידע אם הנושא נבדק במהלך חקירת התאונה) ולהגיש על פי הממצאים כתב אישום נגד הנער שהרכיב ו/או נגד בעל האופניים החשמליים (ככל שאלו אכן שודרגו באופן בלתי חוקי, בדומה למרבית האופניים החשמליים בישראל).

הורים לילדים

בידי ההורים האפשרות שלא להיכנע לדרישות ילדיהם לרכוש עבורם אופניים חשמליים ואם הם עושים כן, ביכולתם לוודא שהאופניים יהיו חוקיים ותקניים וכי מנגנוני הבקרה של המנוע החשמלי לא יטופלו (במטרה לעקוף את הצורך לדווש ובמטרה להגביר מהירות מקסימלית).

מנהלי בתי ספר

מנהלי ומורי בתי הספר צריכים לעודד את התלמידים להעדיף אופניים רגילים על פני חשמליים, בשל התועלות הרבות שיש לרכיבה על אופניים. מנהלי בתי הספר והמחנכים לא ניסו להתמודד (בשיתוף ההורים) בלחץ החברתי שגרם להורים לרכוש לילדיהם אופניים חשמליים (בדר”כ לא תקניים).

מנהלי בתי ספר לא הוציאו הנחיות שייאסרו כניסת אופניים חשמליים לא חוקיים לשטח בית הספר (אף שניתן להבדיל בקלות בין אופניים חוקיים לבין אופניים לא חוקיים). איסור כניסה עם אופניים לא חוקיים יכול היה לצמצם בצורה משמעותית את השימוש שעושים ילדים באופניים לא חשמליים. ככל שמנהלי בתי ספר התייחסו להגעה לבית הספר באופניים, הדבר נעשה באמצעות התייחסות לחבישת קסדה (גם אם התלמיד הגיע להבית הספר כאשר הוא רוכב על אופניים חשמליים לא חוקיים).

משרד החינוך

משרד החינוך לא הוציא הנחיות שייאסרו כניסת אופניים חשמליים לא חוקיים לשטח בית הספר (אף שניתן להבדיל בקלות בין אופניים חוקיים לבין אופניים לא חוקיים). איסור כניסה עם אופניים לא חוקיים יכול היה לצמצם בצורה משמעותית את השימוש שעושים ילדים באופניים לא חשמליים.

משרד החינוך לא יזם תכנית כלל מערכתית לחינוך לרכיבה בטוחה.

ועדת החוקה של הכנסת

ועדת החוקה של הכנסת עצרה את קידומה של הצעת החוק לעידוד תחבורת אופניים לדיון, ובכך מנעה (ועדיין מונעת) הטלת חובה על הרשויות המקומיות לסלול שבילי אופניים. בהיעדר חובה כזו, ראשי הערים יעדיפו שלא להתעמת עם תושביהם ולא לסלול שבילי אופניים שכן אלו יבואו לעיתים על חשבונות מסלולי נסיעה או חניה.