בתגובות לפוסט של מכחיש משבר האקלים התעקשתי לא להתייחס לטיעונים מדעיים דווקא כי המדע לצידי.

כמה מהתגובות שכתבתי במסגרת ה”פינג פונג” שהתפתח מול כותב הפוסט:

יונתן, אין צורך שאתייחס לנתונים ואגרר לויכוח מולך. את הנתונים ניתחו אלפי מדעני אקלים וכמעט כולם מסכימים שיש התחממות גלובלית ושההסבר היחיד להתחממות הגלובלית הוא מעשה ידי אדם. שאר ההסברים נבחנו ונשללו על ידיהם. המניעים שלך לסתור את מסקנותיהם לא ברורה לי (אולי אתה מעוניין להראות שאתה אינטלקטואל וטוב בויכוחים), אבל אני יודע שהטלת הספק הינה פרקטיקה ידועה. בעבר היו פרסומות לסיגריות שהציגו רופאים שהטילו ספק בנזקי העישון ועודדו אנשים לעשן. אם אתה מרגיש לא בנוח עם ההקבלה הזו למה שאתה עושה עכשיו, טוב מאוד. אולי זה יפקח את עיניך. זה לא ויכוח אינלקטואלי. זה ויכוח על חייהם של מיליארדי אנשים ברחבי העולם.

בהמשך כתבתי לו:

בניגוד אליך, לצידי עומדים אלפי מדעני אקלים, ובכללם הפאנל הבינלאומי של האו”ם הIPCC. לצידך עומדים כמה מדענים ועוד כמה טרולים. לפני כמה שנים הטענות של אנשים כמוך היו שהנתונים מראים שהעולם בכלל לא מתחמם. עכשיו כשכולם כבר מודים שהעולם מתחמם אתה ושכמותך טוענים שהוא מתחמם אבל ההתחממות נובעת מסיבות טבעיות ולא בגלל מעשה ידי אדם.

ובתגובה נוספת כתבתי:

“אנשים כמוך” זה אנשים שמתעקשים להגן על תיזה שהסיכויים שהיא נכונה שואפים לאפס, שמניעיהם לא ברורים, וכתוצאה מהבעת עמדת המיעוט שבמיעוט הלעומתית הזו, עלולים לגרום להטלת ספק שעלולה לגרום לדחייה בקבלת החלטות בתקופה שמחייבת קבלת החלטות מהירה וביצוען שכן דחייה בקבלת החלטות וביצוען משמעותן אובדן חיי אדם, נזקים סביבתיים גדולים, ונזקים כלכליים עצומים.

כשאוהד של דובי “האשים” אותי שאני מעמיד את עצמי כ”מוסרי” יותר מדובי, כתבתי:

לשאלת המוסר אז כן, העמדה שלי מוסרית יותר מעמדתו של יונתן דובי. אני מבין שההתחממות הגלובלית פוגעת באחרים, אז אני מוכן לשנות את אורח חיי. אני מבין שאנחנו הורסים את העולם שקיבלנו כפיקדון עבור הדורות הבאים אז אני מוכן לשנות את אורח חיי. אני מבין שאם לא אשנה את אורח חיי אני מסכן את עתידם של ילדיי. כן, העמדה שלי יותר מוסרית מזו של מכחישי ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים.

אני תומך בתקפות מודלים אקלימיים שמתממשים לנגד עיננו. ההסברים שלכם, שאינם מקבלים תימוכין, מביאים להתחממות גלובלית ולמשבר אקלים (כתוצאה מההתכחשות לגורם האמיתי להתחממות הגלובלית שהוא מעשיהם של בני אדם – שריפת דלקים מבוססי פחם, ייצור מיותר שנגרם עקב “עיניים גדולות” של צרכנים שגורמת לצריכה מעבר ליכולת של כדור הארץ לספק את משאבי הטבע הנדרשים, ועוד). כתוצאה מכך נפגעים אנשים ברחבי העולם. לי אכפת מהפגיעה באנשים אחרים ולכם לא אכפת מהפגיעה באנשים אחרים. מה דתי בזה? שאני “מאמין” במודלים? אני “מאמין” במודלים שפותחו על ידי אנשים שזה מקצועם. זה לא “דתי”. אם כבר, הפנאטיות נמצאת בצד שלכם, מכחישי ההתחממות והמתכחשים לגורמיה.

לגבי הטלת הספק בעצם קיומו של קונצנזוס מדעי כתבתי:
ספי, אתה מטעה. יש קונצנזוס מדעי רחב על כך שמעשיו של האדם הם הגורמים להתחממות הגלובלית ולמשבר האקלים. אני חוזר – קונצנזוס מדעי רחב שכולל בתוכו למעלה מ-97% ממדעני האקלים ופאנל בין-ממשלתי (IPCC) שקבע זאת. יש מספר קטן של מדענים שחושב אחרת, אבל לאור מסוכנות הנזק, הטלת הספק שאתה שותף לה, היא מעשה מסוכן בעת הזאת. בוא נזכור שעד לאחרונה מכחישי אקלים טענו שהעולם כלל לא מתחמם. עכשיו כשההוכחות לכך כל כך חותכות ואי אפשר כבר להתכחש אלהן הם שינו את הנרטיב. עכשיו מכחישי האקלים (Climate deniers) טוענים שהם מסכימים שהעולם מתחמם אבל זה לא בגלל מעשי האדם.

רוצה דוגמה ל”מסוכנות הנזק”? נזק ליערות הגשם שמהווים מקור חמצן משמעותי לכל העולם (ייצור של כ-20% מהחמצן בעולם). היערות האלה מבוראים בקצב מבהיל ובימים אלה (הפוסט נכתב בחודש אוגוסט 2019) מתרחשות בהם שריפות ענק. אתה בטוח שזה הזמן להטיל ספק במודלים שלמעלה מ-97% ממדעני אקלים טוענים שהם נכונים? שמעת על שריפות היער בברזיל (לפי סוכנות החלל הברזילאית, שטח בגודל של 1.5 מגרשי כדורגל נשרף בכל דקה)? שמעת על היעלמות הקרחון בגרינלנד שמימיו נשפכו לאוקיינוס ותורמים לעליית מפלס הים ולהצפת ערים כמו מיאמי בארה”ב? ואולי אתה מעדיף לטמון את הראש שלך בחול או להיראות “פסאודו-אינטלקטואל” שפשוט נהנה להטיל ספק?

הקוצנזוס המדעי שהביא להסכם פריס

ד”ר ליה אטינגר ממרכז ‘השל’ כתבה: אם אלפי המדענים שמשתתפים בהכנת הדוחות של הפאנל הבינלאומי לשינוי אקלים של האו”ם הקובעים חד משמעית שיש משבר אקלימי וחלון ההזדמנויות שלנו לטפל בו הולך ונסגר במהירות, אינם אמינים, מדוע חתמו 195 מדינות העולם, כולל המדינות המפיקות פחם, נפט וגז על הסכם פריז? הסכם פריז מבוסס על הדוחות הללו, מכיר באחריות של בני האדם בשינוי האקלים וקובע יעד משותף לכל מדינות העולם לעצירת ההתחממות מתחת לשתי מעלות צלזיוס כי זה מה שנדרש על פי המדע. אם כל זה קונספירציה – איך השתכנעו כל מדינות העולם לפעול נגד האינטרסים של עצמן?

השאלה האמיתית היא לא מה אם המדענים טועים, אלא מה אם המדענים צודקים?
מדע האקלים הוא מאד מסובך, ובמדע אין אמת אבסולוטית, מדע זו הדרך המושכלת ביותר לחתור לאמת. ולכן כדאי מאד שנצטרף לנערה גרטה טונברג שהצליחה לגרום לעולם להתעורר ולמיליונים לצאת לרחובות והמסר שלה הוא פשוט: הקשיבו למדענים ופעלו בהתאם.

אין הכוונה בדברי אלו להטיל ספק בחשיבות של הטלת ספק. הטלת ספק היא נשמת אפו של המדע. יצירת קונצנזוס מדעי זה תהליך פוליטי לא מדעי, תמצית דוחות האקלים של האו”ם למקבלי ההחלטות המבוססים על סקירת הספרות המדעית העולמית מאושרים בתהליך פוליטי בו נציגי המדינות השונות מאשרים כל משפט. הצלחת התהליך היא סימן לכך שהעובדות המדעיות מוצקות דיין כדי לחייב שינוי מדיניות ושיתוף פעולה בין כל מדינות העולם.

במדע אין קונצנזוס. במדע, מדען אחד יכול לצדוק וכל השאר טועים – ויש לא מעט דוגמאות לכך. השאלה היא איך מגיעים לתהליכי קבלת החלטות מושכלים בנושא גורלי בו יש מחלוקת. הדרך שבה העולם הגיע לקונצנזוס ולהסכם האקלים היא דרך שקולה והוגנת. התהליך של הפאנל הבין-ממשלתי של האו”ם אינו מושלם והוא מוביל לשמרנות ולזהירות יתר. האם יש דרך טובה יותר לקבלת החלטות? הרי אי אפשר שכל מקבל החלטות יחליט לאיזה מדען להקשיב. יצירת הקונצנזוס הוא תהליך בו בכירי המדענים מעשרות מדינות שונות עושים סקירה של כל המחקרים המתפרסמים בעולם בעיתונות המדעית. בהמשך התהליך אלפי מדענים עושים ביקורת על הסיכום המדעי ואז נציגי כל המדינות עוברים שורה שורה ומסכימים על הנוסח של התמצית למקבלי החלטות. זה הקונצנזוס וזו הדרך הטובה ביותר לאנושות להגיע לתהליכי קבלת החלטות בנושא הגורלי הזה.